היקב ׳קינטה דו ואלאדו׳, שנוסד ב,1716- הוא אחוזת יין מסורתית ואחת העתיקות והמפורסמות שבין ה״קינטות״, יצרניות היין המחוזק ׳פורט׳, של עמק הדואורו בפורטוגל. 700 הדונם של כרמי האחוזה מצויים באזור המכונה ׳סימה קורגו׳ )המרכזי( ונטועים בטראסות אבן על שתי הגדות של נהר הקורגו, יובל של הדואורו, לא הרחק מן המקום שבו הקורגו מצטרף לדואורו ליד העיירה ההיסטורית פזו דה רגואה. ב1818- קינטה דו ואלאדו עברה מבעלותו של יוספה טביירה לדודו אנטוניו ברנרדו פריירה שהיה החותן של דונה אנטוניה אדלייד פריירה )1811-1896(, מהדמויות האגדתיות של הדואורו. לאחר שהתאלמנה בגיל צעיר, התגלתה פריירה כאשת עסקים ממולחת שלא התכוונה לבכות את מר גורלה ולהיאבק על קיום זעיר בשפל הכלכלי ששרר אז בעמק. במקום זאת, היא ניצלה פשיטות רגל ורכשה קינטות בזיל הזול, עד שייצרה אימפריית יין שכמו עמק הדואורו כולו לבשה ופשטה צורה, אך שייכת עד היום לצאצאיה. דונה אנטוניה, המכונה בחיבה פרייריניה, ניהלה מלחמות קולניות כדי להשיג תמיכה ממשלתית בתעשיית הכרמים ונודעה במסירותה לחקלאים הפשוטים של הקינטות, להם דאגה לתנאי עבודה ושכר ראויים. במקביל, היא הטמיעה טכניקות יינניות חדשניות שלא היו ידועות בפורטוגל והצעידה את תעשיית הפורט כולה קדימה. במשך 200 שנים ייצרו פורט בקינטה דו ואלאדו. היקב נותר בבעלות משפחתית ומוחזק היום על ידי ניני-ניניה של פרייריניה, בני הדור השישי, גילהרם אלברס ריביירו ואשתו מאריה אנטוניה פריירה, בנם ז׳ואאו והיינן פרנסיסקו אולאזאבאל. ב,1995- בעיצומו של משבר הביקוש לפורט ובעידודו של כריסטיאנו ואן זלר, הם הצטרפו לחבורה המהפכנית שכונתה נערי הדואורו והחליטו לנסות לייצר גם יין יבש. הצלחת המהלך ידועה: תעשיית היין הפורטוגזית המציאה את עצמה מחדש עד כדי כך שפורט מהווה רק מחצית מייצור היין בדואורו. היינות הלבנים של האזור קנו להם זה מכבר מעמד עולמי, וקשה להאמין שעד לפני כ30- שנה יקבים ספורים בלבד אפשרו לתסיסות מסוימות להסתיים ביין יבש, ולא חתכו אותן בברנדי מקומי במטרה לקבל יין מתוק מחוזק כפי שמקובל בתהליך עשיית הפורט. בקינטה דו ואלאדו ממשיכים אמנם לייצר ולשווק טאוני פורט בן ,10 ,20 ,30 ,40 ו50- שנים וכן פורט לבן ממוסקאטל גאלגו, אבל 80% מהתוצרת היא יין שולחני יבש. בשנת 1987 מכרה משפחת פריירה את בית הפורט שלה, ״פריירה״, מסיימת בכך את התלות שלה במשקה שהיה חביב על הקולוניאליסטים הבריטים והתקשה למצוא קהל חדש וצעיר. כרמי הדואורו נמצאים על שיפועים הרריים תלולים שהוכרו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק״ו. הם נהנים מחשיפה טובה לשמש, וניתן לטפל בהם כמעט אך ורק ידנית. הגפנים הוותיקות נטועות בצפיפות ובערבוביה של עד 80 זנים, ומפיקות יבול מרוכז ארומטית. יין שמופק מ״כרם בלגן״ שכזה מכונה תערובת כרם או ׳פילד בלנד׳ שכן הענבים נבצרים יחד ותוססים יחד, כאשר כל אחד מהזנים מעניק לתערובת מהתכונות שמאפיינות אותו. הזנים האדומים המובילים בפילד בלנד יהיו בדרך כלל טוריגה נסיונאל הארומטי, הטאני, הכהה והנחשב, טוריגה פראנקה הנפוץ, שמעניק פירותיות נגישה, טינטה בארוקה שנותן רכות עגולה, טינטו קאו שמוסיף מורכבות חשובה, טינטה רוריז )טמפרניו בספרד( שמוסיף חמיצות ופרי אדום, טינטה אמרלה וסוזאו. היין הלבן יכול להיות עשוי מהזנים ארינטו, ויוזיניו, גובייו, מלבאזיה פינה ואחרים, שיחד נותנים חדות ומינרליות יוצאות דופן. בכרמים החדשים רווחת יותר נטיעה חד זנית, ואף של זנים בין-לאומיים. הכרמים של קינטה דו ואלאדו נטועים על צפחה, קרקע שנחשבת לבית הגידול האיכותי ביותר. שיפוע ההר תלול מאד, לכן שני שליש מהטרסות מאכלסות רק שורות גפנים אחת. 40% מהגפנים בנות למעלה מ80- שנים. ב1993- חלק מהכרמים עברו תהליך תכנון ועיצוב מחדש שכלל גם נטיעות חד זניות. יקב חדש ומודרני הוקם באחוזה ב,1997- ב2005- נפתח מלון קטן בבית המקורי, וב2009- קנתה המשפחה את קינטה דו ארגל, רכישה שמוסיפה 400 דונם איכותיים במעלה הדואורו. בשנה זו גם נחנך מרתף חביות חדש ובו כ1000- חביות צרפתיות מיצרנים מובילים כמו סגאן מורו, פרנסואה פרר וטאראנסו. במרתף זה מבגירים היינות הגבוהים של קינטה דו ואלאדו בין 16 ל20- חודש. היינות הנמוכים יותר מבגירים 9 חודשים בנירוסטה.